כנות והרכבות - מבוא ותיאור הבעיה

 
היכולת של הגדלת יבולים על ידי דישון, ריסוס והשקיה, אשר לחלקם גם השפעות שליליות על הסביבה ובריאות הציבור לאורך זמן מגיעה לקצה הגבול (Pimentel, 1996). פתרון משמעותי להתמודדות עם מחלות קרקע הוא הרכבת זני עילית על כנות עמידות לפגעי קרקע שונים (כגון נמטודות ומחלות קרקע כגון פוזריום) במצבים בהם טיפוח קונבנציונלי לעמידות הוא קשה עד בלתי אפשרי (Cohen et al. 2000, 2007, Oda, 2002). הרכבת צמחי ירקות מצמצמת יישום באגרוכימיקלים ונחשבת טכנולוגיה ידידותית לסביבה, ואכן ניכרת עלייה בשימוש בשתילים מורכבים. להרכבת צמחי ירקות השפעה לא רק על התמודדות עם פגעים ביוטיים, אלא גם עם עקות קרקע א-ביוטיות, שהמרכזיות בהן יובש, מליחות, וטמפרטורות קיצוניות (Savvas et al., 2011).

עקת יובש בצמחים מורכבים נבחנה בעיקר בעצי פרי, בעוד שהמחקר בצמחי ירקות מצומצם מאוד. פוטנציאל התועלת של הרכבות בצמחי ירקות הינו גבוה. לדוגמה: במחקר שנערך במלונים נמצא כי הרכבות של מין מלון בעל פרי קטן על גבי כנות של מין מלון בעל פרי גדול הביאה לעלייה של כ- 60% ביבול המשווק בתנאי השקיה גרעונית בהשוואה לצמחים שלא הורכבו. עלייה זו מיוחסת בעיקר לשיפור בקליטת מים ומינרלים בתנאי ההשקיה הגרעונית בצמחים המורכבים (Rouphael et al., 2008).ישנו פונציאל רב להמשך יישום שיטה זו, למשל, מאחר וחצילים הם בעלי יכולת קליטת מים גבוהה יותר מעגבניות, יתכן ופיתוח כנות חציל עם רוכב עגבנייה יהיה אמצעי מבטיח להתמודדות עם מגבלות מים.

מליחות מצמצמת את קצב הצימוח ופוגעת ביצרנות של גידולים חקלאיים בכלל ושל ירקות בפרט (Colla et al., 2010). מאחר שמרבית צמחי הירקות הם גליקופיטים (רגישים למליחות) הרכבת צמחי ירקות על כנות עמידות למליחות הוכחה כאמצעי יעיל להתמודדות עם גידול הצמח במים מליחים. בעגבנייה למשל, נמצא כי הרכבת זנים שונים על כנות עמידות, שיפרה את היבול הכללי (Estañ et al., 2005; Martinez-Rodriguez et al., 2008) ואת איכות הפרי (Flores et al., 2010). גם בדלועיים הרכבות יכולות להיות אמצעי יעיל להתמודדות עם מליחות. לדוגמא, הרכבת צמחי מלון מזן ערבה על גבי כנות של דלעת שיפרו את סבילות הצמחים לתנאי מליחות, העלו יבול כללי, הפחיתו כתמים נקרוטים בעלווה, וצמצמו חדירת בורון לרקמות (Edelsteinet et al., 2005). בצמחי מלפפון נמצא כי הרכבה הפחיתה קליטת יונים רעילים בתנאי מליחות ושיפרה קליטת מינרלים חיוניים כגון אשלגן (Zhu et al., 2008). הוצע שלכנות מסוימות יש סלקטיביות רבה יותר ליונים הרעילים וכך על ידי מניעת חדירתם לרקמת השורש, יש צמצום בפגיעה בצמח כולו (Rivero et al., 2003a).

טמפרטורות קיצוניות, גבוהות ונמוכות כאחד משפיעות באופן ישיר על יבול ירקות. מאחר שישנה דרישה לירקות במשך השנה כולה, חלק לא מבוטל מגידול הירקות בישראל מתבצע היום בתוך מבנים עם כיסוי פלסטיק. כיסויים אלו משפיעים על הטמפרטורה שאליה נחשפים הצמחים במשך עונת הגידול. עקת צינה היא תופעה נפוצה בגידול ירקות באזורים קרים בהם הצמחים נחשפים לטמפרטורות נמוכות באופן משמעותי מתחת לאופטימום. טמפרטורת הסף לפגיעה בגידול תלוי במין הצמח. ירקות כגון פלפל, חציל, מלפפון, עגבנייה, ומלון מראים ירידה בפרודוקטיביות בטמפ' של 8-12oC. כתלות בטמפרטורה הנמוכה ובמשך החשיפה לה, גידולים רבים שמקורם באקלים טרופי או סובטרופי סובלים מפגעים פיזיולוגיים, שעלולים להביא לפגיעה בתפקוד הפוטוסינטטי, פגיעה בפריחה, פגיעה בחיוניות גרגרי אבקה, פגיעה בהאבקה, וירידה בהפריה ובהתפתחות הפרי (Allen and Ort, 2001; Schwarz et al., 2010). הרכבה של צמחים ממשפחת הסולניים הוכחה כאמצעי יעיל להפחתת נזקי הצינה יעילות דומה נמצאה בזני עגבניית בר שנאספו בהרי האנדים (Bloom et al., 2004). בדלועיים הנושא נחקר באופן פחות אינטנסיבי, אולם ישנן מספר דוגמאות בספרות על שימוש בכנות בעלות סבילות גבוהה לתנאי צינה. לדוגמא, טמפ' האופטימום לגידול השורשים במלפפון מזן Figleaf gourd נמוכה ב- 6 ºC מזו של זני מלפפון אחרים. מספר מחקרים נוספים הוכיחו כי כנות מסוימת משפרות את הצימוח הווגטטיבי והיבול בתנאי צינה, גם כאשר רק השורשים נחשפו לטמפרטורה נמוכה (Ahn et al., 1999; Rivero et al., 2003b). מן הצד השני, טמפרטורת קרקע גבוהה גם היא גורם סביבתי אשר מצמצם את גדילתם של צמחים. בתנאי טמפרטורת קרקע גבוהות קליטת מים וחומרי הזנה נפגעת ומאזן הפחמן בצמח מופר. במערכות שורשים רגישות, נשימת התחזוקה של מערכת השורשים עולה על חשבון הגידול והתפקוד בקליטת מים (Rachmilevitch et al., 2006). הרכבת זני עילית על גבי כנות עמידות לטמפרטורה גבוהה יכולה להוות אמצעי להתגבר על עקה זו.
 
תמונה 12 שורש